מכונת זמן

05 September 2011

אוטופיה זה לא מקום בחלל אלא מקום בזמן

היא לא האי אידיאלי שאינו קיים, היא החץ שנזרק אל הגבול האפשרי .

היא "מכונת העתיד",המכשיר המתוחכם שמממש בהווה את הפוטנציאל של המציאות.

ההווה והעתיד יכולים להתאחד רק במחשבת האדם, במציאות האחרת שהיא כמו עולם מקביל לעולם היומיומי, שאליה נכנסים  באמצעות  היכולת לעצב את הבלתי נראה, דבר שעדיין אינו מתרחש , אך כבר כתוב בקודים על לוחות הזמן .

מה שמניע את מכונת העתיד הן הרעיונות :  דלק בלתי נגמר שמניע באופן סדיר את גלגל הזמן ומבטל את ההיגיון הפשוט שבעבר – הווה – עתיד . 

נוסעים , מונעים מהסקרנות של אוליסה , נכנסים אל האוקיינוס של אוטופיה, כדי להזיז את מושגי המציאות , כדי לצייר מחדש את תמונת העולם .

בנמלים נשארים אלו שחושבים שלא ניתן לעבור את עמודות הרקולס שעליהם סימנו בעצמם את גבול ה"בלתי אפשרי ".

במסלול הארוך של הספקולציה המערבית נפגשים שתי משמעויות של אוטופיה .מצד אחד , היא מצוינת כמו האדמה שלא ניתן להגיע אליה , ממלכה מושלמת אך בלתי ניתנת להשגה , עולם דמיוני שנוצר מהפנטזיה כדי לברוח מהכיעורים של החיים האמיתיים – בעצם אשליה או ניסיון תמים .

המחשבה עכשווית חזרה למסורת, אותה אחת שנתנה אשראה לתומס מור, הקנצלר חסר המזל של המלך אנגלית הנרי השמיני, שהטמיע  את המונח: אוטופיה כמו הצעה לשינוי והתקדמות, הדבר האפשרי.

זו מסורת שמתחילה מהרפובליקה של אפלטון, אשר זכתה להצלחה רבה בין ההוגים של תקופת הרנסנס, ונאספה על ידי המייסדים של הפילוסופים המודרניים, רוסו וקאנט, והיום קמה לתחייה עם הפילוסוף ארנסט בלוך בכותרת של יצירתו  "רוח של אוטופיה".

כאן האוטופיה הינה ביקורתית במצב הדברים ומהווה כוח הדוחף את ההיסטוריה.

עם ההתפתחות העצומה של המדע והטכנולוגיה העכשוויים, אפשר באמת לומר שהעתיד כבר החל.

מכונת הזמן רצה מהר. אלא אם כן מאמינים לדברי רוסו , הטוען של כל אויבי אוטופיה בסוף מגנים על "מה שנעשה " באמצעות  התירוץ שיש להיאחז במה "שניתן לעשות" .